אחרי שאנגליה הדהימה את העולם כשהצליחה לעשות את הלא ייאמן ולנצח דו קרב פנדלים העולם היה צריך יומיים להתאושש. אז התאוששנו, צברנו אנרגיות, התגעגענו ואנחנו מקבלים ארוחת יום שישי עם המיטב של המיטב.

17:00 צרפת – אורוגוואי (כאן 11) המנה הראשונה שלנו בהחלט אטרקטיבית ומזמינה. צרפת מגיעה אחרי ניצחון גדול על ארגנטינה כשמעבר ליכולת המצוינת היא גם הוכיחה לנו, ובעיקר לעצמה, המון אופי. היא חטפה שער שוויון מאנחל די מריה ממש לפני הירידה למחצית כשהיו לה לא מעט הזדמנויות במחצית הראשונה להבקיע את השער השני ולגמור את המשחק. במקום זה היא ראתה את האלביסלטה עולים ל-2-1 כבר בתחילת המחצית השניה. במקום להישבר ולהיכנס למומנטום שלילי הנבחרת של דשאן היתה רגועה, הניעה את הכדור לאגפים כשהמגנים שלה מראים דומיננטיות רבה. שער השוויון הגיע ממהלך שהתחיל אצל רודריגז המגן השמאלי והסתיים בוולה מדהים של פאבאר לחיבורים של ארמני בשער אגננטינה. היו הרבה שערים יפים במונדיאל אבל בעיניי זה היה היפה מכולם. בינתיים. צרפת לא עצרה וקיליאן אמבפה, נער הפלא שלה, חתם את שמו באותיות זהב עם צמד נהדר אחרי שהיה אחראי גם לשער הראשון עם פריצה נפלאה לאורך 60 מטר שנעצרה רק בפנדל אותו תירגם גריזמן. שער מאוחר של אגוארו בתוספת הזמן גרם לדפיקות לב בלבבות תושבי פריז אבל ארגנטינה לא הצליחה בדקות המעטות שנשארו להשוות ל-4-4 וצרפת, בצדק, ברבע הגמר.

כמו לאורך כל המונדיאל, גם צרפת הוכיחה שהדרך הקלה ביותר להבקיע היום היא לא בהנעת כדור (יש שקוראים לה הונאת כדור) אלא במשחק מהיר המבוסס על התקפות מעבר. עם סילון כמו אמבפה והחוכמה והתנועה של גריזמן קשה מאוד לעצור את החלק הקדמי של צרפת ואם אורוגוואי תנסה ליזום היא תסתכן מאוד. לכן, כל עוד לוח התוצאות יראה שוויון אני מניח שאורוגוואי תהיה הקבוצה הפסיבית ולא תאפשר לצרפת את השטחים שהיא מחפשת. צרפת תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת להיות מסוכנת גם מול הגנה צפופה. שחקן המפתח מבחינתי יהיה אוליבייה ג'ירו כי בעזרת משחק הראש המצוין שלו והיכולת לשחק כפיבוט עם הגב לשער ולהוריד לאמבפה, גריזמן ופוגגבה שמגיעים מאחור, לצרפת יש אפשרויות לפרוץ גם הגנה מסודרת וקשוחה כמו של הנבחרת מדרום אמריקה.

אז מה אורוגוואי מכינה לנו למשחק הזה? מי שראה את המשחק מול פורטוגל יכול לדמיין את מהלך העניינים הצפוי. התקפה מהירה ושילוב מצוין בין סוארז לקבאני הביאו את השער הראשון הנהדר של החלוץ של פ.ס.ז. אחריו החבורה של אוסקר וושינגטון טבארז ירדה אחורה והתגוננה כמו שהיא יודעת לעשות כל כך טוב. גודין וחימנס, הצמד הנפלא של אתלטיקו מדריד, רגיל לאופי המשחק הזה והם עושים עבודה נפלאה בטורניר עד כה. הנבחרת ספגה רק שער אחד וזה היה שער השוויון של פורטוגל מהראש של פפה. גם לנבחרת שעושה הגנה כל כך טוב קשה להחזיק לאורך דקות ארוכות תחת לחץ אבל למזלה השוויון החזיק רק 8 דקות עד השער השני הנפלא של קבאני. פורטוגל לחצה עד הסוף אבל אורוגוואי עמדה בפרץ והיא תנסה לשחזר את ההישג מלפני 8 שנים, אז ברבע הגמר היא הדיחה את גאנה כשסוארז הודף נגיחה מקו השער בדקה ה-120, הורחק וראה מבחוץ את אסמואה ג'יאן בועט את הפנדל לשמיים. בפנדלים אורוגוואי עשתה את העבודה והעפילה לחצי הגמר. סוארז ינסה להיות הגיבור גם היום אבל דווקא מהצד ההתקפי. ואם זה לא ילך, אולי יעשה היסטוריה ויורחק בפעם השלישית ברציפות כשב-2014 הוא נעץ את שיניו בקייליני, הורחק וסיים את המונדיאל מוקדם מהצפוי.

אז מה יהיה לנו? בטורנירים האחרונים נוכחנו לדעת שהגנות טובות חשובות מהתקפות טובות. איטליה של 2006, ספרד של 2010, גרמניה ב-2014. הסימנים מראים שאורוגוואי. בכל זאת, אלך על צרפת, הנבחרת שהימרתי עליה בתחילת הטורניר כזאת שתניף את הגביע.

21:00 ברזיל – בלגיה (כאן 11). הגענו למנה העיקרית, ואיזה מנה מחכה לנו. 3 כוכבי מישלן – שתי הנבחרות הכי מהנות והתקפיות בטורניר. אצל ברזיל זה לא בא לידי ביטוי במספר הכיבושים כמו אצל הבלגים אבל חוליית התקפה של ניימאר, ויליאן וז'סוס כשמאחוריהם קוטיניו ופאוליניו עושים תנועות מצוינות לעומק וכובשים זה גיוון שקשה מאוד לעצור. ואם זה לא מספיק, כשהעסק לא דופק עולה רוברטו פירמינו ומיד מותיר את חותמו על המשחק. לכל משחק של הסלסאו יש פוטנציאל להסתיים בהתפוצצות כשהדברים מתחברים.

היא עברה בית לא קל עם שוויץ וסרביה, שתי נבחרות מצוינות, וגם קוסטה ריקה מיררה לה את החיים עד שנכנעה לשני שערים בתוספת הזמן. מקסיקו הנפלאה בשמינית הגמר בהחלט היתה משוכה מאתגרת אבל ניימאר ופירמינו עשו את העבודה והוכיחו שלא סתם אלופת העולם 5 פעמים היא המועמדת הראשית לזכייה נוספת בתואר החשוב ביותר בכדורגל. והכוכב מול מקסיקו היה דווקא ויליאן, שעד שמינית הגמר די איכזב, והופיע בענק עם אחת התצוגות ההתקפיות המרשימות בטורניר. הוא פשוט פירק את ההגנה המקסיקנית בכמה מבצעים נפלאים והיה רמה מעל המשחק.

דיברתי על ההתקפה אבל לא יהיה מופרך להגיד שהחלק החשוב של ברזיל הוא דווקא ההגנה. מירנדה וטיאגו סילבה עושים עבודה נהדרת וגם פאגנר, שנקרא לדגל רק בגלל הפציעה של דני אלבס, עושה את שלו. פליפה לואיס, שהחליף את מרסלו שנפצע מול סרביה, נתן יציבות אבל היום מרסלו יחזור ואיתו יש יותר אפשרויות התקפיות. מי שיחסר היום הוא אולי השחקן הכי חשוב במערך של טיטה – קאסמירו. הקשר האחורי של ריאל נותן את האיזון במרכז המגרש, מחפה על הרביעייה האחורית ועל היציאה קדימה של המגנים ומאפשר חופש לקוטיניו לפאוליניו להצטרף להתקפה. למזלה של ברזיל יש לה מחליף ראוי ביותר בעמדה הזו – פרננדיניו, הקשר של מנצ'סטר סיטי, עושה בדיוק את אותה עבודה בקבוצה של פפ כשלפניו תמיד משחקים קשרים התקפיים כמו דה בריינה וגונדואן. אני לא חושב שהחיסרון של קאסמירו יהיה משמעותי אבל ברזיל לא פגשה קישור התקפי איכותי כמו שהיא תפגוש היום.

הבית המוקדם לא הוכיח הרבה כשהבלגים נפגשו עם שתי נמושות (טוניסיה ופנמה) אבל ראינו בטורניר הזה לא מעט נבחרות קטנות שעשו את המוות לאימפריות כמו גרמניה, ספרד וארגנטינה ולכן גם משחקים כאלה הם לא באנקר כמו בעבר. בכל מקרה, בלגיה טיילה מולם עם מאזן שערים 8-2  ולמפגש מול אנגליה שתי הנבחרות ידעו שהעלייה מובטחת וגם המקום הראשון לא שווה הרבה. המשחק היה חסר חשיבות אבל גם אותו הבלגים ניצחו עם שער נהדר של ינוזאי.

שמינית הגמר זימנה להם את יפן וכל חובבי הכדורגל שפשפו את העיניים חצי שעה לסיום כשהיפנים עלו ל-2-0 והמשחק שאמור היה להיות הכי חד צדדי קיבל טוויסט משוגע. שי אבן צור הגדול יכול להעיד שכותב שורות אלה נשאר נחרץ גם במצב הזה שהקאמבק הבלגי עוד לפנינו. יש להם כל כך הרבה כלים וגיוון והיכולת שלהם להיכנס לרחבה היא המרשימה מבין כל הנבחרות. שחקן הטורניר מבחינתי הוא אדן הזאר שהגיע לטורניר בגדול דווקא אחרי עונה מאכזבת בצ'לסי אבל הוא נראה כל כך קליל, מפטם את החברים במסירות נפלאות ושובר הגנות עם דריבל מהפנט. כשלידו משחק השחקן הכי טוב בפרמייר ליג (דה בריינה), אחד השחקנים הכי טובים באיטליה (מרטנס, מת על השחקן הזה) ובאמצע מכונת השערים של מנ'צסטר יונייטד (לוקאקו) נראה שהאיכות הבלגית סוף סוף באה לידי ביטוי. מול יפן הם פשוט ניצלו את היתרון הפיזי וכל הגבהה לרחבה היתה חצי גול. היה נראה שזה רק עניין של זמן ואכן שני השערים הראשונים הגיעו בנגיחות. ואז הגיעה תוספת הזמן. היפנים האמיצים (כמה דק הגבול בין אומץ לטפשות..) יצאו קדימה בשביל להבקיע את השלישי ולא להיגרר להארכה אבל כדור קרן הסתיים בידיים של קורטואה שהוציא כדור מהיר ותוך 3 מסירות צ'אדלי, המחליף, גלגל את הכדור ושלח את הנבחרת לרבע הגמר.

הבלגים מציגים בעיניי את השילוב הכי טוב בין המשחק המסודר ובין משחק המעבר. במשחק המסודר יש להם את הכוח של לוקאקו, שעם חמישה שערים מראה כמה חשוב חלוץ 9 איכותי בימינו. במשחק המעבר בהובלת דה בריינה והזאר זה הימור גדול לתקוף מולם ולהשאיר להם שטחים. נקודת התורפה של הבלגים נחשפה מול יפן כשספגו פעמיים והיפנים היו קרובים גם לשלישי במספר הזדמנויות במחצית השניה. יכולת כזו של קומפאני, אלדרווילד וורטונחן מול האיכות הברזילאית לא תספיק.

אז מה יהיה לנו? מה אני אגיד לכם. משולש בטופס, הכל אפשרי. זה ממש 50/50. הראש אומר ברזיל, מסורת וחארטות כאלה. הלב אומר בלגיה. אחרי מנה ראשונה ועיקרית חייבים קינוח. זה יהיה שוקולד או אסאי? מי שזאת לא תהיה אני אשמח שתלך עד הסוף. יאללה בלגיה – תדהימו את העולם!!!